דיכאון

מהו דיכאון?

רבים משתמשים במילה "דיכאון" באופן כמעט יומיומי. לעיתים יגידו אנשים "אני בדיכאון" כשהכוונה האמיתית שלהם היא בעצם "נמאס לי כי רבתי עם..." "אני עצוב כי נכשלתי במבחן" או "אני מבואס כי פיטרו אותי" וכו'. שינויים במצב הרוח הם מצב תגובתי נורמאלי ושכיח, ובמרבית הפעמים אנשים מתגברים על מצבי הרוח הירוד מהר יחסית. בניגוד למצבי רוח רגילים, במצב של דיכאון, מצב הרוח ירוד, לעיתים קרובות ללא סיבה הנראית לעין, ומופיעים תסמינים נוספים כגון בכי, הסתגרות, התפרצויות זעם, קושי לצאת מהמיטה, באופן יומיומי, הנמשכים שבועיים לפחות.

דיכאון אינו סימן של חולשה, זהו מצב תחלואה רפואי אמיתי המלווה בתסמינים שעלולים להחמיר או להפריע למהלך שגרת החיים הרגילה.

במקרים לא מעטים יש סיפור משפחתי של דיכאון או סיפור אישי של דיכאון החוזר שוב באותו אדם.

מהם התסמינים של דיכאון?

דיכאון טיפוסי (קל, בינוני או קשה) בא לידי ביטוי בתסמינים הבאים:

• מצב רוח ירוד שאינו מגיב לנסיבות חיצוניות
• הפחתת אנרגיה וירידה בפעילות
• חוסר עניין והנאה
• ירידה בתחומי העניין והפחתה בתחושות עונג
• קשיי ריכוז, ירידה במוטיבציה
• עייפות ניכרת אפילו לאחר מאמץ קל מאוד
• הפרעות שינה, כגון יקיצה מוקדמת או קשיי הרדמות ממושכים או התעורריות תכופות
• הפחתה בביטחון העצמי וההערכה העצמית, תחושת חוסר ערך
• רגשות אשמה
• תסמינים גופניים, בעיקר כאבים שונים אך גם שינויים בהרגלי יציאה, תיאבון, משקל וכו'
• האטה בתפקודים פסיכו-מוטורים
• אובדן תאבון/משקל
• אובדן חשק מיני

מהם הסוגים השונים של דיכאון?

דיכאון מוגדר ככזה אם התסמינים נמשכים לפחות שבועיים. עוצמת הדיכאון יכולה להשתנות והיא יכולה להיות קלה, בינונית או חמורה. התסמינים והמידה בה הם פוגעים בתפקוד הרגיל משתנים מאדם לאדם ולכן האבחנה דורשת הערכה של רופא.

בהתאם למספר, משך וחומרת התסמינים רופא יוכל לקבוע האם הדיכאון קל, בינוני או חמור.

דיכאון קל

מכונה לעיתים גם דיסתימיה, ומאופיין בתחושות עמוקות של עצב, חוסר עניין וחוסר אנרגיה. התסמינים אינם אינטנסיביים, יכולים להימשך זמן ממושך אולם לרוב אינם פוגעים בתפקוד וביכולת ההתמודדות של האדם.

דיכאון בינוני

תמונה הדומה לדיכאון קל אולם בעוצמה גבוהה יותר וכאן המטופל כבר עלול לחוות קושי בביצוע מטלות ולהמשיך כרגיל את חיי היום יום שלו.

דיכאון חמור, ללא תסמינים פסיכוטיים

דיכאון קליני/מג'ורי/חמור הינו הפרעה נפשית חמורה, המשפיעה עמוקות על מצב הרוח, המחשבות וההתנהגות של האדם. הוא מתאפיין בתקופות ארוכות של עצב עמוק, אובדן עניין בפעילויות, שהיו מהנות בעבר, וקשיים משמעותיים בתפקוד יום יומי. מחלה זו עלולה להיות מלווה במחשבות על מוות ואובדנות.

דיכאון חמור, עם סימנים פסיכוטיים

אפיזודה דיכאונית חמורה (כמתואר לעיל) המלווה בהזיות, אשליות, האטה בפעילות השרירים ובפעילות המנטאלית, או קהות חושים חמורה שאינה מאפשרת תפקוד חברתי תקין. מצב זה עלול לסכן חיים (עקב אובדנות, התייבשות או הרעבה).

מה גורם לדיכאון?

מחלת הדיכאון יכולה לנבוע מגורמים רבים ונהוג לחלק את הגורמים הללו לגורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים. ללא קשר לגורמים המובילים להיווצרות הדיכאון, יש לזכור כי זוהי מחלה העלולה לשבש באופן משמעותי את חייו של הסובל ממנה וסביבתו הקרובה, ורצוי לטפל בה בהקדם בכדי למנוע את החמרתה. לכן, חשוב לפנות לרופא שיאבחן ויתאים את הטיפול.

גורמים פסיכולוגיים – אירועי חיים מלחיצים: מוות של אדם קרוב, פרידה מבן / בת זוג, פיטורים מעבודה, מחלה ואפילו שינוי מקום המגורים. דפוסי חשיבה שליליים: נטייה למחשבות שליליות על עצמך, על העתיד ועל העולם. לחץ נפשי כרוני: לחץ מתמשך בעבודה, בלימודים, במשפחה. כל אלו יכולים לתרום להתפתחות של דיכאון.

גורמים ביולוגיים – כימיה במוח: דיכאון יכול לנבוע ממחסור או משיבוש בפעילות מוליכים עצביים שונים במוח (סרוטונין, נוראדרנלין ודופמין) והסיבות לכך כוללות סיבות גנטיות, מחסור בוויטמינים מסוימים, בהם ויטמין B6 ו-ויטמין B12, חוסר איזון הורמונלי ותפקוד לקוי של בלוטת התריס. גנטיקה בפני עצמה הינה גורם סיכון להופעת דיכאון כאשר נטייה גנטית וסיפור משפחתי מעלים את הסיכון להתפתחות של דיכאון.

גורמים סביבתיים - קיום או היעדר סביבה תומכת: סביבה לא תומכת בעת מצבי משבר או קושי עלולה להחמיר או לגרום להתפרצות של תסמיני דיכאון, שימוש בסמים או אלכוהול יכולים לגרום גם הם להתפרצות או להחמרת תסמינים וכך גם תרופות מסוימות (הניתנות מסיבות אחרות).

מהי השכיחות של דיכאון?

17.6% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל, שהם כ-1 מכל 6 אנשים, סובלים במהלך החיים מהפרעה של דיכאון או חרדה. בסקר שנערך לאחרונה נמצא ש- 37.5% מהמאובחנים בדיכאון או בחרדה מסווגים כמקרים “חמורים” וכשליש מסווגים כמקרים בעלי “חומרה בינונית”.

למי שחווה אירוע דיכאוני בטווח של שנה לאחור, יש סיכון של 6.6% לפתח אירוע נוסף. בנוסף, המחלה שכיחה פי 1.5-3 בנשים!

כיצד מתמודדים עם דיכאון?

דיכאון הינה מחלה הנובעת, בין היתר, ממחסור/ שיבוש בתפקוד של מוליכים עצביים שונים במוחנו (סרוטונין, נוראדרנלין ודופמין). כל אחד עלול לחלות במחלה במהלך חייו, ולכן אין מה להתבייש בה או לחשוש מקבלת עזרה מקצועית. הסיכון גדול יותר בנשים ובמי שיש לו סיפור משפחתי או אישי קודם של דיכאון.
דיכאון לא מטופל עלול שלא לחלוף מעצמו. לפיכך, קבלת טיפול מוקדם יכולה למנוע את החמרתו ואף למנוע אובדנות. כיום יש מגוון רחב של דרכי התמודדות יעילות עם דיכאון והרופא יוכל לייעץ בנושא התאמת הדרך הטיפולית המיטבית למצב הקליני.

חשוב לציין כי אורחות חיים בריאים עם תזונה בריאה, פעילות גופנית סדירה וגם רפואה משלימה מהווים חלק מתכנית הטיפול לחולה בדיכאון.

טיפול פסיכולוגי

טיפול פסיכודינמי (פסיכותרפיה) - הטיפול מבוסס על שיחות עם פסיכותרפיסט.
CBT - בטיפול מלמדים את המטופל לחשוב באופן חיובי ולהתמודד עם המחשבות הדיכאוניות.

טיפול תרופתי

מטרת הטיפול התרופתי היא לשפר את מצב הרוח, לסייע לתפקוד טוב יותר ולשפר את יכולת ההתמודדות עם הבעיות או הקשיים שהאדם חווה. בדיכאון קל עד בינוני יכולות התרופות להקל על תסמינים כגון חרדה, מצבי מתח, אי שקט, עצבנות, מצבי רוח ירודים, מצבי רוח משתנים, קשיי הירדמות, קושי לישון שינה רציפה ועוד.
קיים מגוון רחב של טיפולים יעילים ובטוחים בדיכאון. הטיפולים התרופתיים המקובלים לטיפול בדיכאון הם תרופות סינטטיות (ממקור כימי) ותרופות ממקור צמחי. התאמת התרופה נעשית באופן אישי לכל מטופל ומתבססת על אבחון נכון של שלב/עוצמת המחלה  יעילות התרופה, תופעות הלוואי, נוחות השימוש ועלות הטיפול, כמו גם טיפולים שעזרו בעבר, אם היו כאלו.

תרופות ממקור צמחי לטיפול בדיכאון קל עד בינוני

 הן בעלות פעולה משולשת: מעלות רמות של סרוטונין, נוראדרנלין ודופאמין במח.

תרופות ממשפחת TCA (טריציקלים) 

התרופות ממשפחה זו מעלות את רמות הסרוטונין ונוראדרנלין במח.

תרופות ממשפחת SSRIs 

(SSRIs  (Selective Serotonine Reuptake Inhibitor
התרופות ממשפחה זו מעלות את רמות הסרוטונין במח.

תרופות ממשפחת SNRIs 

(SNRIs (Serotonine Noradrenaline Reuptake Inhibitor
לתרופות ממשפחה זו פעילות כפולה והן מעלות את הסרוטונין והנוראדרנלין במח.

תרופות ממשפחת DNRIs 

(DNRIs (Dopamine Noradrenaline Reuptake Inhibitor
לתרופות ממשפחה זו פעילות כפולה והן מעלות את הדופאמין והנוראדרנלין במח.

תרופות ממשפחת NRIs 

(NRIs (Noradrenaline Reuptake Inhibitor
התרופה בקבוצה זו מעלה את רמות הנוראדרנלין במרווח הבין תאי.(פחות בשימוש לדיכאון, יותר לטיפול בהפרעות קשב וריכוז)

תרופות ממשפחת MAOI 

(MAOI  (Monoamine Oxidase Inhibitor
התרופות ממשפחה זו מעכבות את האנזים Monoamine Oxidase המפרק נוראדרנלין, סרוטונין, טירמין ודופמין, ובכך מעלות את רמת המוליכים האלה במח

תרופות ממשפחת RIMA לטיפול בדיכאון

(RIMA  (Reversible Inhibitor of Monoamine Oxidase
התרופות ממשפחה זו מעכבות באופן הפיך את האנזים Monoamine Oxidase A המפרק נוראדרנלין, סרטונין, טירמין דופמין, ובכך מעלים את רמת מוליכים  אלו במח

תרופות ממשפחת NaSSa 

(NaSSa (Noradrenergic & Specific Serotonergic Antidepressant
התרופות ממשפחה זו מעלות את רמות הסרוטונין ונוראדרנלין במח.

אחר

במקרים חמורים/ עמידים לטיפול / פסיכוטיים  ניתן לתת גירוי חשמלי לאזורים שונים במוח באמצעות טיפולים פולשניים או לא פולשניים, לדוגמא: טיפול בנזעי חשמל – טיפול המיועד למקרים קיצוניים של דיכאון קליני עמוק עמיד לתרופות.

אם המצב הפיסי מאפשר זאת, מומלץ, כאמור, לעסוק בפעילות גופנית שכן פעילות כזו יכולה להקל את תסמיני הדיכאון.

מתי מומלץ לפנות לרופא?

מומלץ לא לדחות את הטיפול בדיכאון. ככל שפונים לקבלת עזרה מקצועית מוקדם יותר, הסיכויים לריפוי טובים יותר. ניתן לפנות לרופא המשפחה, שיוכל לייעץ ולהתחיל טיפול שיסייע לך בהתמודדות עם דיכאון. רופא המשפחה גם יוכל לכוון לנותני שירות אחרים הנדרשים לטיפול ולהחלמה כגון פסיכולוגים, פסיכיאטרים, פסיכוגריאטרים, עובדות סוציאליות ושירותי רפואה משלימה.