זיהום בדרכי השתן| מצב רפואי | זיהום בדרכי השתן התחתונות או העליונות |
| התמחות רפואית | רפואת משפחה, אורולוגיה, נשים |
| תסמינים עיקריים | צורך עז ודחוף להטיל שתן, תחושת צריבה, הטלת שתן תכופה בכמויות קטנות |
מהי דלקת בדרכי השתן?
מערכת השתן כוללת את הכליות (שלמעשה מייצרות את השתן), שופכנים (צינורות המובילם את השתן מהכליות אל שלפוחית השתן), שלפוחית השתן ואת השופכה (הצינור שמוביל את השתן החוצה).
זיהום בדרכי השתן נגרם על ידי חיידקים שנודדים אל שלפוחית השתן או לכל חלק אחר במערכת השתן.
קיימים שני סוגים של זיהומים בדרכי השתן:
- זיהום פשוט או "לא מסובכת" simple cystitis /uncomplicated UTI -זיהום שלפוחית שתן (ציסטיטיס) פשוט, מוגדר כזיהום חריף (הופעה פתאומית), ספורדי (בודדת) או חוזר ונשנה, המוגבל לנשים שאינן בהיריון, ללא אנומליות אנטומיות או תפקודיות ידועות במערכת השתן או מחלות רקע אחרות.
- זיהום מסובך (complicated UTI) מתרחש באדם עם גורמי סיכון (לדוגמה: סוכרת קיימת או דיכוי חיסוני) או אנומליות אנטומיות /מבניות או תפקודיות ספציפיות הקשורות למערכת השתן (לדוגמה: חסימה, התרוקנות לא שלמה עקב תפקוד לקוי של השריר) . זיהומים כאלה לרוב מופיעים בחלק העליון של מערכת השתן והם קשים יותר לטיפול.
שכיחות זיהומים בדרכי השתן
זיהומים פשוטים בדרכי השתן שכיחים הרבה יותר בקרב נשים לעומת גברים - וזאת בשל המבנה האנטומי של גוף האשה: השופכה ממוקמת קרוב לפי הטבעת , ולכן חיידקים ממערכת העיכול (כמו למשל E.COLI) יכולים להגיע ולחדור לשופכה בקלות יחסית.
במרבית המקרים ההגנה הטבעית של הגוף מצליחה להתגבר על החיידקים אך לעיתים אלה עוקפים את ההגנה, נדבקים לדפנות השופכה וגורמים לזיהום.
מהם גורמי הסיכון לזיהום בדרכי השתן בקרב נשים בריאות שאינן בהיריון?
- היסטוריה קודמת של זיהומי שתן
- מגע מיני תכוף
- שימוש בקוטלי זרע או שימוש בקונדומים ודיאפרגמות עם קוטלי זרע
- גיל המעבר - לאור ירידה באסטרוגן המקומי בנרתיק, ועליה בערכי ה - PH יש סיכון עולה לזיהומים בדרכי השתן.
תסמינים של זיהום פשוט /לא מסובך בדרכי השתן
- כאב/צריבה/תחושת שריפה בזמן הטלת שתן
- עליה בתדירות מתן שתן
- שתן בכמויות קטנות
- צורך עז ודחוף להטיל שתן
- אי נוחות/לחץ באזור הבטן התחתונה
- דם בשתן
כשמדובר בזיהום מסובך - התסמינים עשויים לכלול בנוסף גם:
- חום עם או בלי צמרמורת
- כאבים במותניים
- תחושת בחילה ו/או סחרחורת
אבחון זיהום בדרכי השתן
בדרך כלל, כאשר מטופלת מתלוננת על תסמינים האופייניים לזיהום בדרכי השתן, כגון כאבים בהטלת שתן, או צורף עז להטיל שתן לעיתים קרובות, אין צורך בבדיקות לאשר את האבחנה כי מדובר בזיהום בדרכי השתן. עם זאת, במצבים מסוימים תידרש בדיקת שתן:
- חשד לזיהום בדרכי השתן העליונות (כליות, שופכנים), שכן זיהום באזורים אלה עלול לגרום לסיבוכים.
- במקרה של דימום בשתן.
- כאשר ברקע יש גורמים המעלים את הסיכון לסיבוכים (למשל במקרה של מערכת חיסון חלשה).
הבירור הראשוני כולל דגימת שתן הבודקת הימצאות חיידקים. בדיקה זו יכולה להועיל בבחירת סוג הטיפול. את הבדיקה ניתן לעשות בכל שעות היממה אך מומלץ להשתמש בשתן הראשון של הבוקר שהינו מרוכז יותר. אם נמצא דם בשתן יש לבצע בדיקות נוספות.
כדי לברר את מצב מערכת השתן ניתן לבצע אולטראסאונד. בדיקה זו תספק מידע לגבי מצב הכליות, והאם יש אבנים בכליות, ומידע לגבי שלפוחית השתן, סימנים לחסימה ומידת ריקון השלפוחית.
טיפול:
הטיפול בזיהומים בדרכי השתן הוא טיפול אנטיביוטי הניתן ע"י הרופא/ה המטפלים (לרוב רופאי/ת משפחה, אורולוגים/יות או רופאי/ות נשים).
מניעה והתמודדות עם זיהומים בדרכי השתן
שינויים בהרגלים יומיומיים עשויים למנוע זיהומים חוזרים בדרכי השתן, להלן כמה דוגמאות:
- יש להקפיד על שתיה מרובה - שתיה מרובה תגרום להשתנה מרובה ולריקון שלפוחית השתן. השתיה המומלצת ביותר היא מים.
- להמנע משימוש וחשיפה לקוטלי זרע
- נשים לאחר גיל המעבר- מומלץ לשקול שימוש באסטרוגן מקומי (בייעוץ רופא/ה).
- לאחר ריקון השלפוחית או הטלת צואה, יש לנגב בכיוון הנכון – מכיוון הבטן לכיוון הגב (מקדימה לאחור).
- לרוקן את השלפוחית זמן קצר לאחר קיום יחסי מין.
- יש להתייעץ עם הרופא/ה המטפלים -במקרים של זיהומים חוזרים בדרכי השתן – לעיתים ניתן להתאים טיפול מניעתי (תכשירים להחמצת השתן, או אנטיביוטיקה לשימוש במצבים אופייניים).
רופא/ת המשפחה שלך יוכל לייעץ בנושא זיהום בדרכי השתן וכיצד מתמודדים איתו.
